השיחה האסטרטגית שהצוות שלך לא יכול לקיים בחדר ישיבות.

למה נהיגה עובדת לקבוצות הנהלה

שעתיים בפורשה במעבר פורקה זה לא תחבורה — זה סביבה שמסירה את מה שמונע מאנשים בכירים לדבר בכנות. בלי מסכים. בלי עוזרים. בלי קהל מוזמן. שמשה, הגה, הכביש, האדם שלידך. השיחה חייבת לקרות כי שום דבר אחר לא מתחרה על תשומת הלב.

השיחות שדירקטוריונים מקיימים ביום השלישי של ריטריט — על ירושה, על האם האסטרטגיה נכונה, על מי באמת מאמין במה — היו לוקחות שישה חודשים של ישיבות פורמליות לצוף חזרה במשרד. הן צפות פה כי אין איפה להתחבא.

איך אנחנו מתכננים

שישה עד ארבעה עשר משתתפים. חמישה ימים. שלושה ימי נהיגה, שני ימי הגעה/עזיבה. בלוק עבודה פורמלי אחד באמצע השבוע (3-4 שעות, בדרך כלל יקב או חדר אוכל פרטי) — זמן סדר-היום המובנה היחיד. כל השאר זה הלו״ז, שזה העבודה.

שני שותפי נהיגה לרכב, מתחלפים מדי יום. זה מחייב כל משתתף לבלות זמן נהיגה עם כל משתתף אחר עד סוף השבוע. צמדי הארוחות מתחלפים באופן עצמאי. עד יום רביעי, לכל דיאדה בקבוצה היו שלוש-ארבע שעות של זמן 1:1 אמיתי.

סודיות

כל חבר צוות שלנו חותם על NDA. אנחנו לא מצלמים אורחים בלי אישור. לא רושמים לקוחות עבר באתר, בחומרי שיווק או בהמלצות — כל מועמד מדבר עם אורחי עבר רק דרך היכרות, ורק עם הסכמת אורח-העבר. הנחת ברירת המחדל: שום דבר מהשבוע שלך לא יוצא מהשבוע.